*** המאמר פורסם באתר www.ifeel.co.il ***
בשנת 1594 לערך כתב שייקספיר את המחזה הנודע "הסוחר מוונציה", קומדיה שמציגה את דמותו של שיילוק היהודי המלווה בריבית. המקצוע הנלוז היה נפוץ בקרב יהודי אירופה של ימי הביניים, ונחשב למקצוע שנוי במחלוקת - מצד אחד נוצרים רבים נעזרו בשירותיהם של היהודים המלווים בריבית, אך מצד שני גינו אותם מאחורי גבם.
רוצים את הספר?כל גולש עשירי שישלח את פרטיו יקבל את הספר במתנה»
לפי המחזה, מגיע אנטוניו ומבקש משיילוק הלוואה עבור ידידו בסאניו. ההלוואה ניתנת תמורת ערבות יוצאת דופן: אם בסאניו לא יצליח להחזיר את חובו, ישלם על כך אנטוניו בליטרת בשר מבשרו.
גרייס טיפאני לקחה את סיפורו של "הסוחר מוונציה" ומתחה אותו ליריעה רחבה ועמוקה יותר, המתחילה בספרד של לפני הגירוש. האינקוויזיציה מטילה צל בכל פינה; יהודים מומרים, או בכינויים "הנוצרים החדשים" מועלים על המוקד או מיטגנים בפינגה אפילו בשל סיבות איזוטריות כמו קניית נקניקיות בשר ולא חזיר בשוק או הליכה ליד כנסיה מבלי להיכנס אליה.
שילה בן גוזן (שיילוק) נושא לאישה את לאה, בת לאם יהודייה מומרת ולאב נוצרי ותיק. הם מביאים לעולם את ג'סיקה, וזמן קצר לאחר מכן לאה נרצחת בידי שליחי הכנסייה, לאחר שפרצו אל סדר הפסח הסודי שערכה המשפחה.
שילה לוקח את בתו הקטנה ועוקר לוונציה, שם היהודים חיים ומקיימים את מנהגיהם בגלוי. הוא מגיע לגטו היהודי ומצליח מאוד כמלווה בריבית. שילה אמנם כבר לא צריך לפחד מרדיפות, אך כמו כל היהודים שסביבו, הוא עדיין לא נחשב לאדם ככולם. היהדות הולכת איתו כאות קין. אך בעוד שילה גאה ביהדותו, ואף לועג לנוצרים, ביתו ג'סיקה מגלה דווקא חיבה יתרה לנוצרים ומנהגיהם, ומצרה על קירות הגטו המכוערים, על חיי המאסר הכפויים, על כך שהיא חייבת ללבוש את בגדי היהודים - כיסוי הראש והלב האדום, ולא יכולה להתלבש כמו כל ליידי נוצריה.
בין שילה לביתו מתגלעים סכסוכים שכולם סובבים סביב הקונפליקט בין דתם ובין רצונה של ג'סיקה לחיות כמו כולם ולחיות חופשיה. "בשנים מאז ילדותה העמיק הקרע בינה לאביה, לעתים נדירות לקח אותה לעזור לו בעסקי יומו, וכאשר עשה כן היא שנאה זאת. היא שנאה לשבת בין האנשים החופשיים וההדורים, מתבלטת בלב האדום שלה, בטלאי הבושה שלה ובטורבן הצהוב שהסתיר את שערה הארוך והשופע. כשנעדר מהבית התגנבה החוצה, מסירה מעליה בניגוד לחוק את מלבושיה היהודיים, משוטטת במרצ'ריה שבה רכשו הנוצרים סחורות, מתבוננת בתכשיטים ובבגדים המשובחים של בעלי החנויות".
גרייס טיפאני שוזרת בסיפורה ארבע דמויות נשיות, שכל אחת מהן מסמלת משהו אחר: ג'סיקה המרדנית, שכועסת על יהדותה ורוצה להשתלב בחברת הנוצרים; נריסה - בת למשפחה נוצרית ענייה מהכפר, השואפת להפוך להיות חלק מהאצולה הנוצרית בוונציה; פורציה - יורשת עשירה המסגלת לעצמה גינונים גבריים, ומשתפת את נריסה בחוכמתה הרבה וקסאנתה - פליטה מספרד שמגיעה לוונציה ומסמלת את העבר.
בין כל הסיפורים מתחבאת לה טבעת טורקיז שניתנה לשילה במתנה מאשתו לאה, והולכת איתו עד וונציה. בשלב מסוים מוכרת ג'סיקה את הטבעת בעבור החופש שלה, אך הטבעת ממשיכה להתגלגל ושילה ממשיך לחפש אחריה.
קריאת הספר גרמה לי לחשוב על הקלישאה "ההיסטוריה חוזרת על עצמה". אנשים תמיד ירדפו אחרי עושר ויוקרה והבדלי הדת תמיד יפריעו ליצירת הרמוניה ולסובלנות בין בני האדם.
"טבעת הטורקיז" הוא ספר סוחף ומלא בדמיון. מאידך דמויותיה של טיפאני נשמעות מאולצות מדי והמעבר ביניהן, כשדמות אחת או שתיים במרכז והשאר מוארות באור קלוש, מקשות על הזרימה הטבעית של העלילה.
לעתים נדמה כאילו טיפאני סוטה קצת מרוח התקופה ומכניסה דיאלוגים שנשמעים מודרניים להחריד, אך בשאר הזמן היא מצליחה להעביר היטב את האווירה של ימי הביניים החשוכים ושל חייהם של היהודים בנכר.
"טבעת הטורקיז", גרייס טיפאני. הוצאת אופוס.
בשנת 1594 לערך כתב שייקספיר את המחזה הנודע "הסוחר מוונציה", קומדיה שמציגה את דמותו של שיילוק היהודי המלווה בריבית. המקצוע הנלוז היה נפוץ בקרב יהודי אירופה של ימי הביניים, ונחשב למקצוע שנוי במחלוקת - מצד אחד נוצרים רבים נעזרו בשירותיהם של היהודים המלווים בריבית, אך מצד שני גינו אותם מאחורי גבם.
רוצים את הספר?כל גולש עשירי שישלח את פרטיו יקבל את הספר במתנה»
לפי המחזה, מגיע אנטוניו ומבקש משיילוק הלוואה עבור ידידו בסאניו. ההלוואה ניתנת תמורת ערבות יוצאת דופן: אם בסאניו לא יצליח להחזיר את חובו, ישלם על כך אנטוניו בליטרת בשר מבשרו.
גרייס טיפאני לקחה את סיפורו של "הסוחר מוונציה" ומתחה אותו ליריעה רחבה ועמוקה יותר, המתחילה בספרד של לפני הגירוש. האינקוויזיציה מטילה צל בכל פינה; יהודים מומרים, או בכינויים "הנוצרים החדשים" מועלים על המוקד או מיטגנים בפינגה אפילו בשל סיבות איזוטריות כמו קניית נקניקיות בשר ולא חזיר בשוק או הליכה ליד כנסיה מבלי להיכנס אליה.
שילה בן גוזן (שיילוק) נושא לאישה את לאה, בת לאם יהודייה מומרת ולאב נוצרי ותיק. הם מביאים לעולם את ג'סיקה, וזמן קצר לאחר מכן לאה נרצחת בידי שליחי הכנסייה, לאחר שפרצו אל סדר הפסח הסודי שערכה המשפחה.
שילה לוקח את בתו הקטנה ועוקר לוונציה, שם היהודים חיים ומקיימים את מנהגיהם בגלוי. הוא מגיע לגטו היהודי ומצליח מאוד כמלווה בריבית. שילה אמנם כבר לא צריך לפחד מרדיפות, אך כמו כל היהודים שסביבו, הוא עדיין לא נחשב לאדם ככולם. היהדות הולכת איתו כאות קין. אך בעוד שילה גאה ביהדותו, ואף לועג לנוצרים, ביתו ג'סיקה מגלה דווקא חיבה יתרה לנוצרים ומנהגיהם, ומצרה על קירות הגטו המכוערים, על חיי המאסר הכפויים, על כך שהיא חייבת ללבוש את בגדי היהודים - כיסוי הראש והלב האדום, ולא יכולה להתלבש כמו כל ליידי נוצריה.
בין שילה לביתו מתגלעים סכסוכים שכולם סובבים סביב הקונפליקט בין דתם ובין רצונה של ג'סיקה לחיות כמו כולם ולחיות חופשיה. "בשנים מאז ילדותה העמיק הקרע בינה לאביה, לעתים נדירות לקח אותה לעזור לו בעסקי יומו, וכאשר עשה כן היא שנאה זאת. היא שנאה לשבת בין האנשים החופשיים וההדורים, מתבלטת בלב האדום שלה, בטלאי הבושה שלה ובטורבן הצהוב שהסתיר את שערה הארוך והשופע. כשנעדר מהבית התגנבה החוצה, מסירה מעליה בניגוד לחוק את מלבושיה היהודיים, משוטטת במרצ'ריה שבה רכשו הנוצרים סחורות, מתבוננת בתכשיטים ובבגדים המשובחים של בעלי החנויות".
גרייס טיפאני שוזרת בסיפורה ארבע דמויות נשיות, שכל אחת מהן מסמלת משהו אחר: ג'סיקה המרדנית, שכועסת על יהדותה ורוצה להשתלב בחברת הנוצרים; נריסה - בת למשפחה נוצרית ענייה מהכפר, השואפת להפוך להיות חלק מהאצולה הנוצרית בוונציה; פורציה - יורשת עשירה המסגלת לעצמה גינונים גבריים, ומשתפת את נריסה בחוכמתה הרבה וקסאנתה - פליטה מספרד שמגיעה לוונציה ומסמלת את העבר.
בין כל הסיפורים מתחבאת לה טבעת טורקיז שניתנה לשילה במתנה מאשתו לאה, והולכת איתו עד וונציה. בשלב מסוים מוכרת ג'סיקה את הטבעת בעבור החופש שלה, אך הטבעת ממשיכה להתגלגל ושילה ממשיך לחפש אחריה.
קריאת הספר גרמה לי לחשוב על הקלישאה "ההיסטוריה חוזרת על עצמה". אנשים תמיד ירדפו אחרי עושר ויוקרה והבדלי הדת תמיד יפריעו ליצירת הרמוניה ולסובלנות בין בני האדם.
"טבעת הטורקיז" הוא ספר סוחף ומלא בדמיון. מאידך דמויותיה של טיפאני נשמעות מאולצות מדי והמעבר ביניהן, כשדמות אחת או שתיים במרכז והשאר מוארות באור קלוש, מקשות על הזרימה הטבעית של העלילה.
לעתים נדמה כאילו טיפאני סוטה קצת מרוח התקופה ומכניסה דיאלוגים שנשמעים מודרניים להחריד, אך בשאר הזמן היא מצליחה להעביר היטב את האווירה של ימי הביניים החשוכים ושל חייהם של היהודים בנכר.
"טבעת הטורקיז", גרייס טיפאני. הוצאת אופוס.
שרון שגב, עיתונאית בעלת ניסיון בתחום התקשורת.
העורכת הראשית של אתר האינטרנט http://www.ifeel.co.il מקבוצת SBC, המוציאה מגזינים בתחומים שונים, ובהם "הורים וילדים", "דרך האוכל", "דרך האושר", "קוסמופוליטן", "נישה", "להיות משפחה", "רכב", "MBA", "פורבס", "PC" ועוד.
האתר כולל תכנים מהמגזינים ותכנים חיצוניים, ועוסק בהורות, הריון ולידה , זוגיות , אוכל, בריאות וכושר, תיירות, יופי ואופנה, תרבות ובידור, רוחניות מחשבים ומדע, ניהול ועסקים ועוד. באתר פורומים מגוונים בנושאים שונים
העורכת הראשית של אתר האינטרנט http://www.ifeel.co.il מקבוצת SBC, המוציאה מגזינים בתחומים שונים, ובהם "הורים וילדים", "דרך האוכל", "דרך האושר", "קוסמופוליטן", "נישה", "להיות משפחה", "רכב", "MBA", "פורבס", "PC" ועוד.
האתר כולל תכנים מהמגזינים ותכנים חיצוניים, ועוסק בהורות, הריון ולידה , זוגיות , אוכל, בריאות וכושר, תיירות, יופי ואופנה, תרבות ובידור, רוחניות מחשבים ומדע, ניהול ועסקים ועוד. באתר פורומים מגוונים בנושאים שונים
